גלבוע גליל
ברשת:
דף הבית >> חגי פאלק >> 2010-11 >> היציע המרכזי - 27
 
 
 
מאחורי הסלים – חגי פלק
כפי שראינו השבוע פגרת הגביע עשתה רק רע לקבוצה שלנו. מניצחון גדול בנתניה שכנראה סימן איזשהו יציאה לדרך חדשה, חזרנו אחורה, לימי היכולת מול מכבי ראשון לציון ושום נחזור למשהו שכבר נשמע אולי כמו 'תקליט שרוט' אבל כנראה שעד שלא יופנם אצל כל שחקני הקבוצה כנראה שלא נזכה לראות ניצחונות.
מחויבות אישית וקבוצתית
גם למי שיושב סמוך לספסל, וגם למי שיושב ביציע לא היה קל להבחין בכך שמרבית שחקני הקבוצה לא מגלים מחויבות למקצוע שלהם. מדובר הן מבחינה אישית והן מבחינה קבוצתית. למעט וורן קארטר שעליו הובעה פליאה במהלך השידור על ידי עפר שלח כי הוא ממעט לזרוק, אך בהגנה עושה את שלו, ולצערנו הסתבך בעבירות. על יתר הזרים כבר די נמאס לחזור: ווילקירסון מנסה להוכיח כל הזמן משהו ולא ברור מה, וכאשר הוא מבצע טעות אי אפשר להתקרב אליו, רודני גרין משחק בצורה מאד אנוכית, וגם על מקלינטון עוברת תקופה לא ברורה כאשר ניכר חוסר ביטחון גדול במשחקו. לקורטני פלס ניתן עוד ימי חסד, ואפשר להגיד שלמרות החולשה בהתקפה, הוא השתדל מאד בהגנה, אך כמו שקורה במשחקים כאלו – נתקף בחולשה הכללית שפקדה על הקבוצה.
המשחק הלא קבוצתי נמשך גם אצל הישראלים עם שורה של החלטות לא טובות, זריקות שבאימון נכנסות הפכו פתאום לקצרות או למהוססות. ממבט על הצוות המקצועי נראה שהוא מנסה למצוא את ההרכב הנכון, אבל לא ראיתי אומץ לשחק רק עם חמישה ישראלים על המגרש, כי השבוע גם זה לא היה. אני חושב שאפשר היה לראות על העיניים של אבישי ועידו כמה זעם יש בהם על איך שהקבוצה נראתה. ממה שראיתי בדקות שהם היו על המגרש הם לפחות השתדלו בהגנה. על ההתקפה אני לא מדבר כי שניהם בקושי זרקו.
לגבי הטריו – מקל, יזרעאלי ודוגי, אז נראה שהצוות המקצועי מנסה לתת להם כמה שיותר קרדיט אבל מה שהלך בשנתיים האחרונות כנראה עדיין לא דבק השנה, מאחר וגוני עדיין לא ביכולת של אשתקד ומצד שני גל לא תמיד עומד בעומס, והשבוע גם חזר להציג משחק שלא מאפיין אותו השנה אלא בתקופה שאנחנו לא הכי רוצים לזכור. דגן בתור קלעי התחיל טוב עם בחירת זריקות תוך כדי תנועה ומשחק קבוצתי, אבל ברגע שזה הפך לזריקות בכח, זה לא דמה לכלום.
אם יש אדם אחד עיקרי שאתה רואה עליו שהוא לוקח הכי ללב זה עמית גל שלא מתבייש לקום מהספסל ולגעור בשחקנים. מבחינת עמית אין יום גרוע בהגנה ואין דבר כזה לא להילחם ולא לתת מאמץ. שחקן שלא יעשה את זה בקבוצה של עמית, מבחינתו של עמית ככל הנראה אותו שחקן לא ראוי להיות בסגל.
הדבר המעודד מבחינתי הוא שהשחקנים ובעיקר הישראלים לוקחים ללב, גם אם זה מתבטא לפעמים בצורה פוגעת כמו טריקת דלת חדר ההלבשה שפגעה שלא במזיד בווילקירסון וגרמה לפציעה באצבעו. בדרך כלל אתה יודע שהכל על מי מנוחות, לא בטוח שתקבל את אותו דבר במגרש, אך מצד שני אתה יודע שאם יומיים לפני משחק אימון התפוצץ, או היה פיצוץ בין שני שחקנים באימון, זה רק יגביר אצלם את הדריכות לקראת המשחק.
אני לא יודע אם פעילות גיבושית או שיחה קבוצתית בה השחקנים ישפכו הכל זה המתכון. זה לא תמיד עובד אצל כל מאמן ואצל כל קבוצה, אבל בהחלט נראה שהמילה חיבור וביחד לא נמצאת אצל חלק מהשחקנים. ברגע שזה יקרה, אז גם היכולת הטובה תחזור ואיתה הניצחונות.
לקראת סיום הליגה הסדירה והכניסה לסיבוב השלישי לא צריך להתעסק במתמטיקה, באיזה מקום נגמור ואת מי נארח כי זה לא רלוונטי. יותר חשוב לקבוצה היא הדרך והמרקם הקבוצתי גם בהווה וגם מתוך מחשבה לעתיד. מי שלא מצליח להשתוות למשוואה הזו, כנראה מקומו לא איתנו.
בברכת סוף שבוע רגוע – חגי פלק


כתבות נוספות:

  • התחברות

 
קישורים
מנהלת הליגה - ליגת ווינר
איגוד הכדורסל
בסט בול
ספסל
גלבוע מעיינות
2012 ©  כל הזכויות שמורות להפועל אלטשולר -שחם גלבוע גליל