גלבוע גליל
ברשת:


 
 
 
מכתב לאוהד בצהוב
 
ברבע הראשון שהובלנו הופתעתי, בשני קיוויתי, ברבע השלישי התאכזבתי וברביעי כבר עברתי למצב שבין דיכאון לאדישות.
אלא שאז ראיתי אותך שם בצהוב, שמח ועולז על ניצחון קליל, ברגע הזה קצת כעסתי.
לא הבנתי על מה השמחה, תהיתי על מה שביעות הרצון, אז החלטתי לכתוב מכתב קצר להסביר ולהראות שכולנו באותה הביצה ומצבנו בכי רע.
 
גם אני לפני שנים רבות ראיתי הכול בעיניים צהובות, כדורסל היה מכבי וכדורסל היה רק גביע אירופה.
הכרתי את כולם עוד שהיו בשחור לבן – ברודי, מיקי ומוטי, אולסי, לו סילבר, התרגשתי מכל ניצחון וכל הישג. ראיתי את ארל וויליאמס עולה ליציע להראות לאחד האוהדים את הקעקועים, זוכר את אולסי "נרדם" ולא מגיע למשחק, זוכר את כל גביעי אירופה.
הפעם הראשונה ששתיתי אלכוהול היה מהשמפניה שטומי הביאו אלינו הביתה לבוש בפיג'מה לחגוג את הניצחון על צסק"א (שאכלה אותה).
מאז עברו הרבה מים בירקון, גדלתי, התבגרתי וראיתי עולם.
השינוי אצלי קרה בגביע המדינה, חבר הזמין אותי להצטרף ליציע הירושלמי.
שניות הסיום עדי גורדון קולע מעל צ'ימברס שלכם, ירושלים זוכה בגביע ופיני אומר לטלוויזיה את המשפט "אמא הבאתי גביע", ראיתי ילדים שלא יודעים את נפשם ומבוגרים ממררים בבכי של אושר.
תגובות דומות ראיתי והרגשתי כשאנחנו זכינו באליפות (צמרמורת) – רגשות שמחת ניצחון של אנשים שמצאו רגע נחת בעולם של תחרות לא הוגנת.
איך שלא תהפוך את זה הפער הכלכלי יוצר פער איכות בלתי הגיוני, פער הרסני.
ספורט בלי תחרות הוא לא ספורט אלא מופע קרקס.
יש אלפי אנשים במדינה שאוהבים כדורסל ורוצים לראות את קבוצתם מצליחה  ואם זה היה תלוי בי הייתי עושה סבב שבכל שנה קבוצה אחרת זוכה באליפות.
מגיע גם לחבר'ה באשדוד, באשקלון, בחיפה לחוות רגעים של אושר ושימחה.
 
אז לא הבנתי למה אתה צוחק.
מה, לא ברור לך שהכדורסל בארץ בנסיגה, מה לא ברור לך שמשחקים שנגמרים בשלושים הפרש הורסים את ההנאה.
על מזבח גביע אירופה לאלופות מגיעים לכאן שחקנים מברוקלין ושיקגו עושים קופה קטנה, ממשיכים הלאה ואנחנו נשארים עם הבעיות.
אבל הכי גרוע זה הכישרונות שמתפספסים לנו מתחת לאף.
מרוב זרים לא רואים את הישראלים ומי שטוב מוצא את עצמו בקצה הספסל שלכם – רוט, כדיר, חג'ג', מקל ועוד רבים וטובים.
אדוני הצהוב – אנחנו כולנו בבעיה ושום פרס ישראל לא יכסה עליה.
 
טוב, אז חפרתי לך די.
אנחנו בגליל ובגלבוע נחזור להתעסק בעניינינו, נמשיך להתאמן ולעבוד קשה, נמשיך לנסות לחבר ניצחון ראשון (במהרה בימינו אמן).
תחזיק לנו אצבעות בשבוע הבא מול הפועל ת"א (בעצם אני יודע שתחזיק גם אם לא אבקש...)
ואם הורדתי לך קצת את החיוך וגרמתי לך לחשוב קצת – דיינו.
 
באהבה אדומה.
 
תמיר.
 
כתבות נוספות:
למרות הכול שומר על החיוך
הלו, ליאור
אין, אין, אין חגיגה
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

 
מבט אוהד
 
תמיר אסטרוגו:
היציע המרכזי
חן אלוני: טור מהלב
צוד בדיחי:
פרשננו בדרכים
 

 

בואו והצטרפו לפייסבוק גלבוע גליל
   
 
קישורים
מנהלת הליגה - ליגת ווינר
איגוד הכדורסל
בסט בול
ספסל
גלבוע מעיינות
2012 ©  כל הזכויות שמורות להפועל אלטשולר -שחם גלבוע גליל