היציע המרכזי- הטור של תמיר אסטרוגו (19.11.24)
19/11/2024
| חדשות
ואז
ואז אספת את המשפחה בקול שימחה לנתניה למשחק עם עפולה וחזרת עם פנים נפולות מתבוסה שלא ראית אותה מגיעה ואפילו היה בך כעס על ההופעה של הקבוצה.
ואז עבר שבוע של מחשבות וחרדות ודאגות ולאט-לאט התאוששת ואפילו הלכת לראות אימון של החבר'ה ולקשקש קצת עם האדון המנכ"ל, והאימון היה בעצימות גבוהה ובנחישות ויצאת מעודד עוד יותר משהגעת ועדיין שאלת את עצמך אם זה יספיק מול הפועל חיפה שגם היא משוועת לניצחון בקרב התחתית המתקרב.
ואז הגיע יום המשחק ושוב אספת את משפחתך ואת צעיפך שהולך איתך שנים לכל מקום ומשחק, והגעת לאולם ושם הפנינג שמח וחולצות חדשות וקהל רב שממלא את האולם ואתה רק מקווה לניצחון ולרגע חוזר למציאות כשגושן הכרוז ורונן שעל ההגברה מנגנים על המסכים את 'הביתה' שמזכיר את החטופים ואת המלחמה וההרוגים והפצועים והעקורים וכמה כדורסל בימים האלה אינו מובן מאליו.
ואז מתחיל המשחק ואנחנו פותחים אותו בסערה עם איש אל אמין וגיל בני ואמסלם ובן מור וגור לביא, אלא שחיפה באמצע הרבע הראשון נכנסים גם הם למשחק דרך שלשות של גרשון והידוק ההגנה, ובמחצית צמוד-צמוד ואתה עדיין במתח גדול וחושש להפסיד ומתרגש מהקהל שלא מפסיק לעודד כל הזמן. כל הזמן.
ואז מגיע הרבע השלישי שגם הוא צמוד ולאחריו הרביעי ואיש אל אמין מתפוצץ בשלשות וגיל בני באסיסטים וההגנה מעולה והניצחון מתקרב והקהל בשמחה גדולה והכל מוביל לניצחון גדול וחשוב, ואתה שמח אבל יותר מזה אתה משחרר אנחת רווחה של יציאה לפגרת נבחרת עם חיוך והבנה שחייבים שינויים שגם קואץ' אברהמי מתוודה עליהם בטלוויזיה.
ואז חזרת הביתה וראית את המחצית השנייה בטלוויזיה והיית שמח שוב עד ששוב הגיעו "הותרו לפרסום", והשמות לא מרפים והתחושות קשות ואתה נזכר בטקס במשחק לכבודו של החייל שגב שוורץ ומודה על הזכות להיות שייך לגלבוע גליל קבוצה עם נשמה ושוב אתה מבין כמה כדורסל לא מובן מאליו בימים האלה ואתה שוב מתמלא התרגשות ומחכה כבר למשחק הבא, ואז יוצא לך 'דיו גלבוע' שנותן דחיפה ואמונה שנגיע אליו מוכנים וטובים יותר. דיו גלבוע וגליל.
ואז אספת את המשפחה בקול שימחה לנתניה למשחק עם עפולה וחזרת עם פנים נפולות מתבוסה שלא ראית אותה מגיעה ואפילו היה בך כעס על ההופעה של הקבוצה.
ואז עבר שבוע של מחשבות וחרדות ודאגות ולאט-לאט התאוששת ואפילו הלכת לראות אימון של החבר'ה ולקשקש קצת עם האדון המנכ"ל, והאימון היה בעצימות גבוהה ובנחישות ויצאת מעודד עוד יותר משהגעת ועדיין שאלת את עצמך אם זה יספיק מול הפועל חיפה שגם היא משוועת לניצחון בקרב התחתית המתקרב.
ואז הגיע יום המשחק ושוב אספת את משפחתך ואת צעיפך שהולך איתך שנים לכל מקום ומשחק, והגעת לאולם ושם הפנינג שמח וחולצות חדשות וקהל רב שממלא את האולם ואתה רק מקווה לניצחון ולרגע חוזר למציאות כשגושן הכרוז ורונן שעל ההגברה מנגנים על המסכים את 'הביתה' שמזכיר את החטופים ואת המלחמה וההרוגים והפצועים והעקורים וכמה כדורסל בימים האלה אינו מובן מאליו.
ואז מתחיל המשחק ואנחנו פותחים אותו בסערה עם איש אל אמין וגיל בני ואמסלם ובן מור וגור לביא, אלא שחיפה באמצע הרבע הראשון נכנסים גם הם למשחק דרך שלשות של גרשון והידוק ההגנה, ובמחצית צמוד-צמוד ואתה עדיין במתח גדול וחושש להפסיד ומתרגש מהקהל שלא מפסיק לעודד כל הזמן. כל הזמן.
ואז מגיע הרבע השלישי שגם הוא צמוד ולאחריו הרביעי ואיש אל אמין מתפוצץ בשלשות וגיל בני באסיסטים וההגנה מעולה והניצחון מתקרב והקהל בשמחה גדולה והכל מוביל לניצחון גדול וחשוב, ואתה שמח אבל יותר מזה אתה משחרר אנחת רווחה של יציאה לפגרת נבחרת עם חיוך והבנה שחייבים שינויים שגם קואץ' אברהמי מתוודה עליהם בטלוויזיה.
ואז חזרת הביתה וראית את המחצית השנייה בטלוויזיה והיית שמח שוב עד ששוב הגיעו "הותרו לפרסום", והשמות לא מרפים והתחושות קשות ואתה נזכר בטקס במשחק לכבודו של החייל שגב שוורץ ומודה על הזכות להיות שייך לגלבוע גליל קבוצה עם נשמה ושוב אתה מבין כמה כדורסל לא מובן מאליו בימים האלה ואתה שוב מתמלא התרגשות ומחכה כבר למשחק הבא, ואז יוצא לך 'דיו גלבוע' שנותן דחיפה ואמונה שנגיע אליו מוכנים וטובים יותר. דיו גלבוע וגליל.
.jpg)
