היציע המרכזי- טור סיכום הסיבוב הראשון של תמיר אסטרוגו (10.1.25)
10/01/2025
| חדשות
סיכום חצי דרך
הפסד בהרצליה, כששוב שמטנו יתרון גדול ונעצרנו בהתקפה וההגנה ספגה במחצית הרבה יותר מידי, סוגר סיבוב ראשון של 4 ניצחונות ו 9 הפסדים. לא לכך קיווינו.
יצאנו לדרך עם סגל ישראלי של שחקנים שכבר מכירים היטב את הליגה וכבר הראו איכות במקומות שהיו בהם ועם סגל זר מבטיח ודי מהר בעיות מבניות ניכרו בקבוצה שלנו – העדר איכות בעמדות החשובות ביותר על המגרש, רכז וסנטר.
אספנו תבוסות קשות לעפולה וגליל עליון, לצד "פספוסי הזדמנות" מול מכבי תל-אביב וירושלים וניצחונות בית משמעותיים מול מי שמתברר שהן יריבותינו לתחתית (חיפה ונתניה) עד שהגיעו השינויים.
ניצחון גדול עם כדורסל איכותי על רמת גן (ברמת גן) נתן פתח לתקווה אך מאז אנו עסוקים בלמצוא יציבות בתוך משחק הנדרשת לניצחון.
הובלות גדולות מול באר-שבע וחולון והרצליה לא עמדו לנו כשהגיעה הקריסה במחציות השניות עם התקפה והגנה שלא מתפקדות ונותנות ליריבות את הביטחון לחזור מהבור ולנצח.
והתסכול גדול כי הקבוצה מראה לפרקים כדורסל חיובי (שלא לומר אפילו מרהיב לרגעים מסוימים) ויש לנו איכות שבאה לידי ביטוי בשטף משחק ושליטה והוצאה לפועל תוך משחק קבוצתי.
והתסכול גדול כי מקומנו (11) לא נראה כתואם את היכולת והפוטנציאל שיש בקבוצה.
אבל נא לא להתבלבל, אין לכל הנוגעים בדבר שמץ של פסימיות או הורדת ראש או מחשבות על לוותר. קבוצה שמביאה מאה ויותר אוהדים למשחקי חוץ ומעל 1,200 במשחקי בית, קבוצה עם פעילות כל-כך רחבה ומשמעותית בתוך הקהילה, קבוצה שהקימה את קבוצת הבת המדהימה "שווים בכדורסל", ובעיקר קבוצה עם הסגל הנוכחי נחושה לשלב ידיים ולצאת בחצי השני של העונה לדרך טובה יותר.
אז מה לא עובד עדיין, מה קורה לנו בחזרה למחצית השנייה, ומה צריך לעשות כדי להצליח.
אנסה לתת שלוש נקודות מפתח כמסתכל (בכלל לא אובייקטיבי) מהצד:
חצי עונה שני מאתגר לפנינו עם 8 משחקי חוץ ו 5 משחקי בית כשאת כל יריבותינו לתחתית (ב"ש, אתא, נתניה, חיפה) נפגוש באולמות שלהן.
יש לנו את היכולת ואת האמונה בקבוצה ובמה שהיא יכולה להשיג השנה ועם זה נמשיך ונבוא לכל משחק.
הכל-הכל תלוי בנו ושלא נחשוב לרגע אחרת.
וכן, תמיד לשמור על פרופורציות גם אם יגיעו עוד רגעים קשים – או כפי ששר שלומי שבן, "זאת דרך ארוכה. זאת דרך לכנען."
בתקווה להחזרת החטופים בהקדם,
דיו גלבוע-גליל.!
הפסד בהרצליה, כששוב שמטנו יתרון גדול ונעצרנו בהתקפה וההגנה ספגה במחצית הרבה יותר מידי, סוגר סיבוב ראשון של 4 ניצחונות ו 9 הפסדים. לא לכך קיווינו.
יצאנו לדרך עם סגל ישראלי של שחקנים שכבר מכירים היטב את הליגה וכבר הראו איכות במקומות שהיו בהם ועם סגל זר מבטיח ודי מהר בעיות מבניות ניכרו בקבוצה שלנו – העדר איכות בעמדות החשובות ביותר על המגרש, רכז וסנטר.
אספנו תבוסות קשות לעפולה וגליל עליון, לצד "פספוסי הזדמנות" מול מכבי תל-אביב וירושלים וניצחונות בית משמעותיים מול מי שמתברר שהן יריבותינו לתחתית (חיפה ונתניה) עד שהגיעו השינויים.
ניצחון גדול עם כדורסל איכותי על רמת גן (ברמת גן) נתן פתח לתקווה אך מאז אנו עסוקים בלמצוא יציבות בתוך משחק הנדרשת לניצחון.
הובלות גדולות מול באר-שבע וחולון והרצליה לא עמדו לנו כשהגיעה הקריסה במחציות השניות עם התקפה והגנה שלא מתפקדות ונותנות ליריבות את הביטחון לחזור מהבור ולנצח.
והתסכול גדול כי הקבוצה מראה לפרקים כדורסל חיובי (שלא לומר אפילו מרהיב לרגעים מסוימים) ויש לנו איכות שבאה לידי ביטוי בשטף משחק ושליטה והוצאה לפועל תוך משחק קבוצתי.
והתסכול גדול כי מקומנו (11) לא נראה כתואם את היכולת והפוטנציאל שיש בקבוצה.
אבל נא לא להתבלבל, אין לכל הנוגעים בדבר שמץ של פסימיות או הורדת ראש או מחשבות על לוותר. קבוצה שמביאה מאה ויותר אוהדים למשחקי חוץ ומעל 1,200 במשחקי בית, קבוצה עם פעילות כל-כך רחבה ומשמעותית בתוך הקהילה, קבוצה שהקימה את קבוצת הבת המדהימה "שווים בכדורסל", ובעיקר קבוצה עם הסגל הנוכחי נחושה לשלב ידיים ולצאת בחצי השני של העונה לדרך טובה יותר.
אז מה לא עובד עדיין, מה קורה לנו בחזרה למחצית השנייה, ומה צריך לעשות כדי להצליח.
אנסה לתת שלוש נקודות מפתח כמסתכל (בכלל לא אובייקטיבי) מהצד:
- העדר הגודל והפיזיות בקבוצה שלנו בולט עדיין גם אחרי השינויים. בכל עמדה שתבחנו על המגרש תראו את זה בא לידי ביטוי. המשמעות המיידית היא שכדי לנצח צריך לשלוט בריבאונד ולרוץ. כל הזמן לרוץ. וכדי שזה יקרה צריך אוויר בריאות (הרבה אוויר) ולשתף עוד שחקנים כדי שהחבר'ה לא יפלו מהרגלים או יורידו רגל מהגז לרגע.
- עמדה 3 דורשת פתרון: עמדה שהיא הציר המחבר בין משחק החוץ לפנים, הן בהגנה והן בהתקפה. יש לנו שם את נציה ולוטן שיכולים וצריכים לתת יותר יציבות ובעיקר יותר עזרה בקבלת החלטות.
- נתון משמעותי: בשמונה מתשעת ההפסדים שלנו הפסדנו את המחצית השנייה. שם נעוץ ההבדל ומשם יבוא השינוי.
בהרצליה אברהמי ניסה במחצית לעלות את לוטן בחמישייה במקום צ'ילדס וזה לא צלח. היריבות מעלות אגרסיביות ופיזיות בעליה מחדר ההלבשה ואנחנו לא מצליחים להגיב ונסוגים לאחור.
פתרונות אפשריים: לעלות עם שני מובילי כדור, לא לרדת לחדר ההלבשה (מה רע בלעשות כינוס על הפרקט), להתאמן על ירידה ועלייה בחזרה למשחק. והכי חשוב – לא לתת לתופעה הזאת להיכנס לנו לראש והשינוי המיוחל יבוא גם יבוא.
חצי עונה שני מאתגר לפנינו עם 8 משחקי חוץ ו 5 משחקי בית כשאת כל יריבותינו לתחתית (ב"ש, אתא, נתניה, חיפה) נפגוש באולמות שלהן.
יש לנו את היכולת ואת האמונה בקבוצה ובמה שהיא יכולה להשיג השנה ועם זה נמשיך ונבוא לכל משחק.
הכל-הכל תלוי בנו ושלא נחשוב לרגע אחרת.
וכן, תמיד לשמור על פרופורציות גם אם יגיעו עוד רגעים קשים – או כפי ששר שלומי שבן, "זאת דרך ארוכה. זאת דרך לכנען."
בתקווה להחזרת החטופים בהקדם,
דיו גלבוע-גליל.!
