היציע המרכזי של תמיר אסטרוגו מזווית קצת אחרת- זמן להכיר את אוהד הקבוצה הוותיק רונן רוזנבלט
21/02/2025
| חדשות
רונן רוזנבלט – רואה מעבר למספרים
אי-אפשר לפספס את רונן רוזנבלט ביציע הסופורטרס. דמותו החייכנית והחיובית מקרינה על כל הסובבים.
הוא בן 50 ועוד קצת, כהגדרתו. נולד וגדל ברמת-ישי ומתגורר במגדל-העמק. בעברו עבד בתחום הכספים ואפילו הגיע בקריירה המקצועית למסדרונות מס הכנסה. היום מדריך ומלמד סטודנטים ותלמידי בית-ספר מנהל עסקים ובעיקר מתמטיקה. מגדיר את עצמו כאיש של חינוך.
מזה כ-7 שנים הוא מקפיד להגיע לכל משחקי הבית של הקבוצה וכשהזמן והבריאות מאפשרים הוא מגיע גם למשחקי החוץ.
"כדורסל זורם אצלי בעורקים," הוא מעיד על עצמו. שיחק בצעירותו קט-סל במחזור של גיא גודס ובבוגרים שיחק ברמת-ישי בזמן שארצי פרטי ניהל שם את המועדון.
אהבתו לכדורסל הובילה אותו להיות שופט בליגות מקומיות ובליגה למקומות עבודה ובהמשך היה שופט מזכירות בליגות הבכירות. "כדורסל זה משחק אינטליגנטי של עבודה קבוצתית והצטיינות אישית," הוא מסביר את אהבתו הגדולה למשחק.
רונן משתמש בידע המתמטי שלו כדי לנתח את המשחק בהתבסס על הנתונים היבשים ולא רק על רגש. דף הסטטיסטיקה מראה לו את מה שמעבר למספרים – מה היה, ולאן צריך ללכת מכאן כקבוצה וכיחידים.
לגלבוע-גליל הגיע מתוך רצון להתחבר לקבוצה באזורנו, "מאז נדבקתי בחיידק", הוא אומר בחיוך. "יש לנו קבוצת אוהדים מיוחדת שדוחפת את השחקנים בצורה מדהימה. אני מתרגש ומצפה לכל משחק ומשחק," ומוסיף, "הקשר האישי עם השחקנים זה משהו שלא רואים בכל מקום. לשלוח זר פרחים לנציה הקפטן שלנו להולדת הבת ולקנות מתנה לבן של איש אל-אמין ליומולדת זה ממש לא מובן מאליו." חשוב לרונן לציין במיוחד את המעורבות של גבעסול וגדעון ידין. "כיף לראות את זה," הוא אומר.
מבחינת רונן העונה שעברה הייתה הגדולה שהוא חווה עם הקבוצה. "מסע מופלא", הוא מציין. השיא לפי רונן היה דווקא במשחק האליפות בנתניה ולא במשחק מספר 5 ברחובות. "הייתה התפרצות של אנרגיה ורגשות ביציע ועל הפרקט." ועל זה הוא מוסיף בגאווה את העובדה שהצליח לשכנע את אביו בן ה-80 להגיע איתו לאותו משחק, מה שהפך את האירוע למיוחד עוד יותר.
רונן מאמין בקבוצה הנוכחית שלנו ובאוהדים שדוחפים אותה להצליח. "יש סגל טוב. זו קבוצה חדשה," הוא מסביר את התוצאות עד כאן "לוקח זמן להתחבר. עדיין לא כל שחקן מצא את מקומו." הוא מאוד אוהב את ג'וש אולדריץ' ורועי נציה שהמשיכו עם הקבוצה מהעונה הקודמת. "מחוברים לקבוצה ולאוהדים ומראים תשוקה גדולה למשחק", הוא מסביר. "הייתי רוצה לראות אותם משחקים יותר."
"נכנסים לקראנץ'-טיים", רונן מציין לגבי המשחקים הבאים של הקבוצה. "משחקים לא פשוטים לפנינו. רובם משחקי חוץ באולמות לא פשוטים בכלל. משחקים שחייבים לנצח כדי לא להסתבך", הוא אומר ועל זה מוסיף: "המשחק הקרוב נגד גליל-עליון הוא פיקנטי אבל בעיקר קריטי להמשך הדרך. מאמין שננצח. יהיה מעניין גם לראות לקראת סוף הסיבוב את משחק החזרה של שרון אברהמי לקריית-אתא"
מבחינת רונן את משחקי הבית בסיבוב השני, שאנחנו בעיצומו, נגד הרצליה, רמת-גן ומכבי ת"א ניתן בהחלט לנצח אפילו שמדובר בקבוצות צמרת. "כל עונה ניצחנו את מכבי ת"א לפחות פעם אחת. לפעמים יותר," רונן מזכיר.
כאחד שמנתח את הנתונים הוא רואה באחוזי העונשין והשלשות נתון מפתח להצלחה של הקבוצה, ועל זה מוסיף "ההתקפה שלנו נבנית מההגנה. אם נשמור טוב נוכל לרוץ ולעשות נקודות במעבר שזאת נקודת החוזק שלנו." רונן דואג לציין את נושא איבודי הכדור שמאוד השתפר לאחרונה "צריך להמשיך ולהתמיד בזה. ובכלל יציבות תביא אותנו למקום טוב."
לסיום רונן מייחל שהמצב במדינה ישתפר ושישובו כל החטופים במהרה. "שנמשיך להנות ולמצוא בכדורסל מקום של בריחה מהמציאות," הוא אומר, ומוסיף את תקוותו שהאולם בגן-נר לא יספיק להכיל את הקהל שיבוא למלא את היציעים ולעודד. "אדום עולה חברים. אדום עולה."
אי-אפשר לפספס את רונן רוזנבלט ביציע הסופורטרס. דמותו החייכנית והחיובית מקרינה על כל הסובבים.
הוא בן 50 ועוד קצת, כהגדרתו. נולד וגדל ברמת-ישי ומתגורר במגדל-העמק. בעברו עבד בתחום הכספים ואפילו הגיע בקריירה המקצועית למסדרונות מס הכנסה. היום מדריך ומלמד סטודנטים ותלמידי בית-ספר מנהל עסקים ובעיקר מתמטיקה. מגדיר את עצמו כאיש של חינוך.
מזה כ-7 שנים הוא מקפיד להגיע לכל משחקי הבית של הקבוצה וכשהזמן והבריאות מאפשרים הוא מגיע גם למשחקי החוץ.
"כדורסל זורם אצלי בעורקים," הוא מעיד על עצמו. שיחק בצעירותו קט-סל במחזור של גיא גודס ובבוגרים שיחק ברמת-ישי בזמן שארצי פרטי ניהל שם את המועדון.
אהבתו לכדורסל הובילה אותו להיות שופט בליגות מקומיות ובליגה למקומות עבודה ובהמשך היה שופט מזכירות בליגות הבכירות. "כדורסל זה משחק אינטליגנטי של עבודה קבוצתית והצטיינות אישית," הוא מסביר את אהבתו הגדולה למשחק.
רונן משתמש בידע המתמטי שלו כדי לנתח את המשחק בהתבסס על הנתונים היבשים ולא רק על רגש. דף הסטטיסטיקה מראה לו את מה שמעבר למספרים – מה היה, ולאן צריך ללכת מכאן כקבוצה וכיחידים.
לגלבוע-גליל הגיע מתוך רצון להתחבר לקבוצה באזורנו, "מאז נדבקתי בחיידק", הוא אומר בחיוך. "יש לנו קבוצת אוהדים מיוחדת שדוחפת את השחקנים בצורה מדהימה. אני מתרגש ומצפה לכל משחק ומשחק," ומוסיף, "הקשר האישי עם השחקנים זה משהו שלא רואים בכל מקום. לשלוח זר פרחים לנציה הקפטן שלנו להולדת הבת ולקנות מתנה לבן של איש אל-אמין ליומולדת זה ממש לא מובן מאליו." חשוב לרונן לציין במיוחד את המעורבות של גבעסול וגדעון ידין. "כיף לראות את זה," הוא אומר.
מבחינת רונן העונה שעברה הייתה הגדולה שהוא חווה עם הקבוצה. "מסע מופלא", הוא מציין. השיא לפי רונן היה דווקא במשחק האליפות בנתניה ולא במשחק מספר 5 ברחובות. "הייתה התפרצות של אנרגיה ורגשות ביציע ועל הפרקט." ועל זה הוא מוסיף בגאווה את העובדה שהצליח לשכנע את אביו בן ה-80 להגיע איתו לאותו משחק, מה שהפך את האירוע למיוחד עוד יותר.
רונן מאמין בקבוצה הנוכחית שלנו ובאוהדים שדוחפים אותה להצליח. "יש סגל טוב. זו קבוצה חדשה," הוא מסביר את התוצאות עד כאן "לוקח זמן להתחבר. עדיין לא כל שחקן מצא את מקומו." הוא מאוד אוהב את ג'וש אולדריץ' ורועי נציה שהמשיכו עם הקבוצה מהעונה הקודמת. "מחוברים לקבוצה ולאוהדים ומראים תשוקה גדולה למשחק", הוא מסביר. "הייתי רוצה לראות אותם משחקים יותר."
"נכנסים לקראנץ'-טיים", רונן מציין לגבי המשחקים הבאים של הקבוצה. "משחקים לא פשוטים לפנינו. רובם משחקי חוץ באולמות לא פשוטים בכלל. משחקים שחייבים לנצח כדי לא להסתבך", הוא אומר ועל זה מוסיף: "המשחק הקרוב נגד גליל-עליון הוא פיקנטי אבל בעיקר קריטי להמשך הדרך. מאמין שננצח. יהיה מעניין גם לראות לקראת סוף הסיבוב את משחק החזרה של שרון אברהמי לקריית-אתא"
מבחינת רונן את משחקי הבית בסיבוב השני, שאנחנו בעיצומו, נגד הרצליה, רמת-גן ומכבי ת"א ניתן בהחלט לנצח אפילו שמדובר בקבוצות צמרת. "כל עונה ניצחנו את מכבי ת"א לפחות פעם אחת. לפעמים יותר," רונן מזכיר.
כאחד שמנתח את הנתונים הוא רואה באחוזי העונשין והשלשות נתון מפתח להצלחה של הקבוצה, ועל זה מוסיף "ההתקפה שלנו נבנית מההגנה. אם נשמור טוב נוכל לרוץ ולעשות נקודות במעבר שזאת נקודת החוזק שלנו." רונן דואג לציין את נושא איבודי הכדור שמאוד השתפר לאחרונה "צריך להמשיך ולהתמיד בזה. ובכלל יציבות תביא אותנו למקום טוב."
לסיום רונן מייחל שהמצב במדינה ישתפר ושישובו כל החטופים במהרה. "שנמשיך להנות ולמצוא בכדורסל מקום של בריחה מהמציאות," הוא אומר, ומוסיף את תקוותו שהאולם בגן-נר לא יספיק להכיל את הקהל שיבוא למלא את היציעים ולעודד. "אדום עולה חברים. אדום עולה."
.jpg)