.svg){kind=logo}
היציע המרכזי- הטור של תמיר אסטרוגו (29.4.25)
29/04/2025
| חדשות
יש פלייאוף !!!
והיינו ישובים ביציע של נס-ציונה בדקות האחרונות של משחק הפלייאין. והיינו כלא מאמינים.
עונה שהתחילה באופן מגומגם בואכה מדאיג ביותר, ושאפילו מחשבות ירידה התגנבו אליה שלא ברצוננו, הפכה בחודש וחצי האחרון למסע מרגש ומרשים של 5 (!!!) ניצחונות ב-6 המשחקים האחרונים (ארבעה מתוכם בחוץ).
ולא סתם יושבי היציע בנס-ציונה העלו נשכחות מהיציע ההוא ברחובות של משחק 5 שגם הוא היה סופו של מסע קסם. והדמיון למשחק המפואר ההוא עוד עלה וגבר בעקבות ההופעה המפתיעה והמרגשת של אליז'ה הירש עם מרי וג'וי שהצטרפו אלינו ליציע, ולשירה ולריקודים שבאו בעקבות הניצחון הענק.
ואיזה ניצחון זה היה – ניצחון בהובלה ישראלית של ניב משגב בהופעה ענקית של 22 נקודות ו 8 אסיסטים, ושל גור לביא עם 20 נקודות. ניצחון של רוח, של לחימה, של אופי, של הגנה מדהימה – בראבו גלבוע-גליל. בראבו לשרון ולצוות ולשחקנים. ובראבו להנהלה שאפשרה את המהלכים שהוציאו אותנו ממחוזות הפחות נעים למחוזות של הכיף, השימחה והגאווה.
אז עכשיו כשיש פלייאוף, וכשעברו כמה ימים ואדרנלין ירד והתרגשות פחתה, ואפילו לא חולמים יותר בלילה על השלשה מחצי מגרש של משגב בסוף הרבע, עכשיו אפשר להתכונן להפועל תל-אביב האיכותית והעמוקה.
ונגיד מה שנגיד על העונה שלנו, מול הקבוצות בטופ של הליגה הרבה פחות הלך לנו השנה. שלא לומר נפלנו מולן בגדול.
אז האם יש סיכוי לדגדג את אלופת היורוקאפ? האם אפשר לתת פייט ולהדהים את כל הפרשנים וחוזי העתיד העגום שצופים 3:0 חלק וקל?
ותשובתי היא שכן. פלייאוף וסידרה זה עולם של כדורסל אחרת. זה עולם של מאמץ ולחימה והתחרות שאינם דומים לשום דבר שקורה בעונה הרגילה. שם כולם (כולל כולם) מגייסים את ההכי טוב שלהם להשגת המטרה. שם ההגנה מדברת, והציפורניים והאמונה והביחד.
ויש שיגידו שאני שוב מדמיין כהרגלי בשנים, ששוב אני עם העיניים הוורודות שלי רואה מציאות בלתי קיימת.
ועל זה אומר כמו תמיד – תנו לחלום בשקט. תנו לדמיין את הטוב. ובכל מקרה, בואו אנחנו האוהדים נעשה את שלנו ונמלא כמו בכל העונה את ההסעה ואת היציע ואת הלבבות באהבה שלנו לקבוצה. בואו נמשיך במסע הכייפי הזה שמשכיח את כל הרע שקרה, ושעדיין קורה מסביב.
דיו גלבוע וגליל!
והיינו ישובים ביציע של נס-ציונה בדקות האחרונות של משחק הפלייאין. והיינו כלא מאמינים.
עונה שהתחילה באופן מגומגם בואכה מדאיג ביותר, ושאפילו מחשבות ירידה התגנבו אליה שלא ברצוננו, הפכה בחודש וחצי האחרון למסע מרגש ומרשים של 5 (!!!) ניצחונות ב-6 המשחקים האחרונים (ארבעה מתוכם בחוץ).
ולא סתם יושבי היציע בנס-ציונה העלו נשכחות מהיציע ההוא ברחובות של משחק 5 שגם הוא היה סופו של מסע קסם. והדמיון למשחק המפואר ההוא עוד עלה וגבר בעקבות ההופעה המפתיעה והמרגשת של אליז'ה הירש עם מרי וג'וי שהצטרפו אלינו ליציע, ולשירה ולריקודים שבאו בעקבות הניצחון הענק.
ואיזה ניצחון זה היה – ניצחון בהובלה ישראלית של ניב משגב בהופעה ענקית של 22 נקודות ו 8 אסיסטים, ושל גור לביא עם 20 נקודות. ניצחון של רוח, של לחימה, של אופי, של הגנה מדהימה – בראבו גלבוע-גליל. בראבו לשרון ולצוות ולשחקנים. ובראבו להנהלה שאפשרה את המהלכים שהוציאו אותנו ממחוזות הפחות נעים למחוזות של הכיף, השימחה והגאווה.
אז עכשיו כשיש פלייאוף, וכשעברו כמה ימים ואדרנלין ירד והתרגשות פחתה, ואפילו לא חולמים יותר בלילה על השלשה מחצי מגרש של משגב בסוף הרבע, עכשיו אפשר להתכונן להפועל תל-אביב האיכותית והעמוקה.
ונגיד מה שנגיד על העונה שלנו, מול הקבוצות בטופ של הליגה הרבה פחות הלך לנו השנה. שלא לומר נפלנו מולן בגדול.
אז האם יש סיכוי לדגדג את אלופת היורוקאפ? האם אפשר לתת פייט ולהדהים את כל הפרשנים וחוזי העתיד העגום שצופים 3:0 חלק וקל?
ותשובתי היא שכן. פלייאוף וסידרה זה עולם של כדורסל אחרת. זה עולם של מאמץ ולחימה והתחרות שאינם דומים לשום דבר שקורה בעונה הרגילה. שם כולם (כולל כולם) מגייסים את ההכי טוב שלהם להשגת המטרה. שם ההגנה מדברת, והציפורניים והאמונה והביחד.
ויש שיגידו שאני שוב מדמיין כהרגלי בשנים, ששוב אני עם העיניים הוורודות שלי רואה מציאות בלתי קיימת.
ועל זה אומר כמו תמיד – תנו לחלום בשקט. תנו לדמיין את הטוב. ובכל מקרה, בואו אנחנו האוהדים נעשה את שלנו ונמלא כמו בכל העונה את ההסעה ואת היציע ואת הלבבות באהבה שלנו לקבוצה. בואו נמשיך במסע הכייפי הזה שמשכיח את כל הרע שקרה, ושעדיין קורה מסביב.
דיו גלבוע וגליל!
