.svg){kind=logo}
היציע המרכזי- טור סיכום העונה של תמיר אסטרוגו (12.5.25)
12/05/2025
| חדשות
"חברים, בואו לשער 9 להיפרד מהשחקנים ולהגיד תודה על העונה" –
כתב מי שכתב בסיום משחק מס' 3 שבו שוב הצלחנו לתת קרב, ושבו שוב העומק בצד השני הכריע.
ואכן חיכינו וחיכינו, ציפינו וציפינו, ואחד אחד הם יצאו אלינו מקולחים ומחויכים ומודים.
ומהצד עמדו אוהדים תל-אביביים שאחד מהם אמר לי בהתפעלות "וואו, השחקנים ממש מכירים פה כל אחד."
"כן," אמרתי לו חזרה בהרבה גאווה "גלבוע-גליל זו משפחה."
ומשם צעדנו כולנו לעבר ההסעה גאים ועייפים ורצוצים מעונה מאתגרת שהתחילה חמוץ ונגמרה מתוק. עונה שהסתיימה בטעם של עוד.
אז מה היה לנו שם – לחישות על תקציב גבוה ושחקנים בכירים, חוסר ברכז ובסנטר שהביאו אותנו למאזן של 4 ניצחונות (רק 4 ניצחונות) בסיבוב הראשון, החתמה של ניב משגב והחלפה של זרים ששינו את הכל, בן מור אחד שחזר ולא שב, 4 משחקי חוץ רצופים בהם ניצחנו ותוספת של ניצחון חוץ חמישי בפלייאין בנסצי עם 200 אוהדים ביציע ואנרגיות מטורפות שהזכירו את משחק מס' 5 ברחובות, ולקינוח סידרה מול אלופת היורוקאפ והטוענת לכתר האליפות (רק להזכיר שהאחרונים שניצחו אותנו 3-0 בסדרה אכן זכו באליפות – מכבי חיפה של גל מקל).
ואנחנו היינו שם – בבאר-שבע (פעמיים, כי קיבלנו "בונוס" אי-שם בהתחלה בצורת משחק רדיוס מול מכבי ת"א), במנורה, בארנה, בהרצליה, בנתניה (גם פעמיים – ותודה לעפולה), בחיפה ואתא, בכפר בלום (שם משום מה מתעקשים לא לכבד אותנו – אבל על זה נדבר בהזדמנות אחרת) וכמובן לא לשכוח את גן נר שלנו.
והיינו שם באהבה, באמונה, בכמות ובאיכות של הטופ של הטופ – כאלה אנחנו, מדהימים.
ועכשיו יוצאים לקיץ ארוך (לא לפני שנקיים את מסיבת הסיום המסורתית), ויש מי שכבר שואלים "מה עושים עכשיו בלי כדורסל"?
וזו אכן שאלה קשה – הריק גדול אבל אני מציע לנצל אותו לדברים הבאים:
עד כאן לעונת 2024-25
שימרו על עצמכם וניפגש בקרוב – אדום עולה!
כתב מי שכתב בסיום משחק מס' 3 שבו שוב הצלחנו לתת קרב, ושבו שוב העומק בצד השני הכריע.
ואכן חיכינו וחיכינו, ציפינו וציפינו, ואחד אחד הם יצאו אלינו מקולחים ומחויכים ומודים.
ומהצד עמדו אוהדים תל-אביביים שאחד מהם אמר לי בהתפעלות "וואו, השחקנים ממש מכירים פה כל אחד."
"כן," אמרתי לו חזרה בהרבה גאווה "גלבוע-גליל זו משפחה."
ומשם צעדנו כולנו לעבר ההסעה גאים ועייפים ורצוצים מעונה מאתגרת שהתחילה חמוץ ונגמרה מתוק. עונה שהסתיימה בטעם של עוד.
אז מה היה לנו שם – לחישות על תקציב גבוה ושחקנים בכירים, חוסר ברכז ובסנטר שהביאו אותנו למאזן של 4 ניצחונות (רק 4 ניצחונות) בסיבוב הראשון, החתמה של ניב משגב והחלפה של זרים ששינו את הכל, בן מור אחד שחזר ולא שב, 4 משחקי חוץ רצופים בהם ניצחנו ותוספת של ניצחון חוץ חמישי בפלייאין בנסצי עם 200 אוהדים ביציע ואנרגיות מטורפות שהזכירו את משחק מס' 5 ברחובות, ולקינוח סידרה מול אלופת היורוקאפ והטוענת לכתר האליפות (רק להזכיר שהאחרונים שניצחו אותנו 3-0 בסדרה אכן זכו באליפות – מכבי חיפה של גל מקל).
ואנחנו היינו שם – בבאר-שבע (פעמיים, כי קיבלנו "בונוס" אי-שם בהתחלה בצורת משחק רדיוס מול מכבי ת"א), במנורה, בארנה, בהרצליה, בנתניה (גם פעמיים – ותודה לעפולה), בחיפה ואתא, בכפר בלום (שם משום מה מתעקשים לא לכבד אותנו – אבל על זה נדבר בהזדמנות אחרת) וכמובן לא לשכוח את גן נר שלנו.
והיינו שם באהבה, באמונה, בכמות ובאיכות של הטופ של הטופ – כאלה אנחנו, מדהימים.
ועכשיו יוצאים לקיץ ארוך (לא לפני שנקיים את מסיבת הסיום המסורתית), ויש מי שכבר שואלים "מה עושים עכשיו בלי כדורסל"?
וזו אכן שאלה קשה – הריק גדול אבל אני מציע לנצל אותו לדברים הבאים:
- לעקוב אחרי מאבק האליפות שצפוי להיות מותח ומעניין ואחרי מאבק 'היורדת השנייה' שגם הוא מתנהל במתח שיא.
- לנוח, לנוח, לנוח.
- לתקן את מה שצריך כדי שהתחלת העונה המגומגמת שהייתה לנו עקב בניית קבוצה עם חוסר בעמדות מפתח לא תקרה שוב.
- לקיים את החובה (שהיא זכות גדולה) ולדאוג להנצחה באולם שלנו לחיים אוחיון וצביקה פרידמן ורן אושרי ועוד רבים יותר מידי מחברינו ז"ל שאינם איתנו.
- להחזיר את החטופים – ועכשיו!
עד כאן לעונת 2024-25
שימרו על עצמכם וניפגש בקרוב – אדום עולה!
